top of page
בס"ד
רַעֲיוֹנַאי
גילעד גולדברג
בְּצָהֳרֵי יוֹם בָּהִיר הִתְיַצַּבְתִּי בְּמִשְׂרְדֵי הָעִתּוֹן הֲכִי פּוֹפּוּלָרִי בַּצִּיּוֹנוּת הַדָּתִית וְאָמַרְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי רַעְיוֹן שֶׁהוֹלֵךְ לְהָעִיף אוֹתָם גָּבוֹהַּ. כְּשֶׁהֵם שָׁאֲלוּ אוֹתִי מָה אֲנִי רוֹצֶה וְאֵיךְ הִגַּעְתִּי לְשָׁם אִם אֲנִי לֹא הַשָּׁלִיחַ שֶׁל הַפִּיצָה- הָיִיתִי צָרִיךְ לְאַלְתּר מַשֶּׁהוּ. וְכָךְ נוֹצַר הָרַעֲיוֹן הָרִאשׁוֹנִי: טוּר בִּקֹּרֶת תַּחְבּוּרָה צִבּוּרִית.
עַד כֹּה עוֹד לֹא פֻּטַּרְתִּי. תִּתְרַשְּׁמוּ בְּעַצְמְכֶם>>
"כולנו מכירים את הנוהל. זה מתחיל בהצעת אירוסין מושקעת שעולה בד"כ לאינסטגרם, פייסבוק או לכמה קבוצות ווטסאפ נבחרות, ומשם היא כבר פורסת כנפיים. השלב הבא הוא הזמנה מצולמת עם כמה פרחים מסביב, שעדיין, משום מה, מעוצבת בדף שמיועד להדפסה משני צדדים. לצידה מופיע איזה לינק כחול וחמוד שמפנה היישר לגוגל פורמס, או לאיזו אפליקצייה נידחת שמבקשת מכם לעשות את הצעד המפחיד כ"כ עבור אנשים שלא יודעים מה יהיה איתם מחר- לאשר הגעה.
אם עברתם את המשוכה הזאת בהצלחה, תגיעו- שלא מרצונכם יש להוסיף, לשלב שלשמו נתכנסנו: קבוצת הטרמפים..."
"...אז איך זה עובד? כל לובש מדי זית טרי נדרש להוריד את האפליקצייה המכונה 'שאט"ל – היסעים צה"ל' (לסקרנים- מעל 50K הורדות בגוגל פליי) עם הגעתו לבסיס ביומו הראשון. ביישומון הנ"ל, עם ממשק סביר, הוא ידרש להכניס פעם אחת את פרטיו: מספר אישי, היכן נמצא הבסיס שלו ומה הגדוד שלו- וכך נוצר לו חשבון משלו. יודע צה"ל נפש חייליו, על כן הוא דאג שכבר בתחילת השבוע תהיה להם סיבה טובה לחשוב על הבית- להזמין שאטל. ביום ראשון או שני, בשבוע שחלה בו יציאה הביתה, כל חייל מתבקש לדווח לאפליקצייה מאיפה הוא נוסע, ולאן הוא מתכנן להגיע באותו סופ"ש. בהתאם לבקשות החיילים נערכים קציני הלוגיסטיקה של כל בסיס..."
"...אז מה יש לנו? בראש ובראשונה חסכנו את העמידה בפקקים. ואם בתל אביב עסקינן, זה באמת לא צחוק. בנוסף, יש לנו מחיר שתפור בדיוק לצורכי ההשכרה- ונבנה עפ"י דקות השכרה פלוס מחיר הפתיחה, ולא שקל אחד מיותר. כמו כן, זמינות הקורקינטים גבוהה מאוד, וכך גם המקומות בהם ניתן להחזיר את הקורקינטים בסיום השימוש, כך שלרוב תוכלו להגיע ליעד שלכם עם כלי התחבורה, מה שכמובן מקנה לקורקינטים יתרון גדול על כלי התחבורה הזולים (כלומר, כולם פרט למוניות). הפעילות עצמה יכולה בנקל להעלות חיוך על פניהם של הרוכבים, אך חשוב לציין שיש גם מי שעשוי לחשוש מהפעולה. אה, ויש לנו גם צקצוקים. בנוהג שבעולם צקצוקים אינם נעימים לאוזן, אך הצקצוקים של פתיחת הקורקינט גורמים להתרגשות כזו שהם יכולים ללוות פס קול של כניסת חתן לחופתו....."
"כל ימי גדלתי עם שאיפה עמוקה להגיע ללונה פארק. כשזה קרה, דרך תנועת הנוער, יחד עם בית הספר או עם המשפחה- זה תמיד לווה בהתרגשות רבתי. היו מחבריי לכיתה שחלמו במיוחד הגלגל הענק שבסופרלנד, בשבט היו שהעדיפו את האנקונדה בלונה פארק ואחיי הקטנים תמיד חלמו על מגלשות המים בפארק מים כלשהו- אבל מעולם לא פגשתי מישהו שמפנטז על המתקן המפוקפק- רכבת השדים. מסתבר שבחיפה של שנות ה-60 התקבלה החלטה להפוך את המתקן הלא פופולארי, בגרסה קצת יותר עדינה- לתחבורה ציבורית. תכירו את ה"כרמלית...."
"...וברוח הימים, מבחן הישראליות: הקו כאמור עולה על נת"צ ועוקף את כל הפקקים המצטברים בדרך חברון וברחוב קרן היסוד- 4 נקודות ישראליות. נצפו למעלה משישה חיילים לאורך הקו- עוד שש נקודות. גופיות סבא לא נתפסו בעדשתינו, מנפנפים וממנגלים גם לא, 2 נקודות ירדו. דוכני פלאפל שהקו עשוי להוביל אתכם אליהם במרחק של עד דקת הליכה יש לפחות 5, מה שמקנה לו בשמחה עוד 3 נקודות. החומוסייה הכי קרובה במרחק לפחות 4 דקות הליכה, אז ניתן לו רק נקודה אחת. כדי לקנות במבה לא תצטרכו לפסוע יותר משלושה צעדים- עוד 2 נקודות זכות. תלונות וצפירות לא נשמעו בכמות מספיקה כדי שנוכל להביא נקודות, אך לא נוריד לו על זה. מחיאות כפיים בסיום הקו גם לא היו, ועל זה אנחנו מחוייבים להוריד 2 נקודות..."
"אם גם לכם לא היה ברור אם הכתובת היא אליעזר בן יהודה, האקדמיה ללשון עברית או אולי בכלל אבשלום קור- אתם לא לבד. יש לא מעט אנשים שלא בטוחים איך הוגים את המילה 'רכבל'. כן כן, האטרקציה הזו שעשיתם בילדותכם, זו שעליתם עליה בפעם האחרונה בדרך לגלישת הסקי שלכם- יש מי שהחליט בחיפה להפוך לאמצעי תחבורה ציבורית לכל דבר. ומעבר לכל הסיבות האחרות לעלות על כלי התחבורה החדשני, ביניהן: תחושת הקדמה והנוף המרהיב, תוכלו גם למצוא תשובה סוף סוף לשאלה הגדולה. תכירו את ה- rakvalit..."
"...מוסכמה כללית שוררת באוטובוס- הפה על השתק. מי שכבר שתה את הקפה של הבוקר ומי שטרם הספיק- אף אחד לא מורשה להוציא מילה. איש איש ואוזניותיו. נוסע חדש שלא מכיר את החוקים ויענה לטלפון או ידבר עם חברו למושב הסמוך יקבל מבטים מהנוסעים שכבר יבהירו לו שעליו לסתום את פיו. ספרנית לו הייתה עולה על הקו הייתה בוודאי גאה בתלמידים המחונכים.
הבטחנו תשובות בסוף- עם הגעתכם לאוניברסיטה העברית תוכלו לבחור בין 2 תחנות, אחת למי שעוד לא שתה את הקפה ומעוניין לרכוש אותו בסניף ארומה בכניסה לקמפוס, והשנייה למי שהקפה כבר מאחוריו, או שתחילת השיעור כבר הייתה. תחנה אחת נוספת לחיילים המוצבים בבסיס סמוך, ומיד לאחריה תחנה לתלמידי בצלאל, ושלום על ישראל. בסה"כ עוצר הקו בלא פחות מ-42 תחנות מתחילתו ועד סופו.
בקיצור, קו ארוך עם שקט מופתי, יותר אוזניות מאוזניים, צפיפות גבוהה והרבה לחץ להגיע מהר ככל הניתן. לא סטודנטים בקמפוס הר הצופים? כנראה שאין לכם מה לחפש על הקו הזה."
"לא עוד אנשי מקלחת בבוקר מול אנשי מקלחת בערב, מהביסקוויט או מהקרמבו- השאלה שעניינה בעבר רבים- נעשתה גם היא לא רלוונטית, ואפילו החלוקה המיתולוגית בין אנשי אביב גפן לאנשי אייל גולן מתגמדת למול השאלה שמחלקת את העולם מחדש: קו 480, או רכבת ירושלים-ת"א.
כמעט ארבע שנים חלפו מאז פרץ לחיינו קו הרכבת המחבר בין התחנה המרכזית שבירושלים לבין נתב"ג, תל אביב וצפונה, ולא יכולנו שלא לבדוק האם לאיזה שינויים גרם המהלך בגזרת קו האוטובוס המתחרה על אותו מסלול, מהן המעלות של רכבת ישראל ומהן חסרונותיה, והאם עדיין יש סיבה לשמור את הכרטיסיות של אגד שקנינו לפני שני עשורים (רמז: לא)...."
"...התדלוק עליכם - הדלק עלינו" מבטיח הצג. חוויית התדלוק ללא תשלום היא אומנם אשליה בלבד, אך היא בכל זאת שווה לא מעט. יחד עם זאת, היא לא שווה מספיק עבור הטרחה של חיפוש תחנת דלק קרובה למקום ההחזרה. בעת חזרתכם לחניון, ייפתח השער באלגנטיות, ומיד תקבלו דיווח על מחיר הנסיעה.
המחירים, אגב, לא זולים. מחיר הבסיס הוא 80 שקלים לשלוש שעות הנסיעה הראשונות, לא כולל הקילומטראז' - עליו תשלמו לפחות שקל לקילומטר. על כל שעה נוספת ייגבו עוד 5.4 שקלים. השמועות מספרות כי באזורים החרדיים פועלות חברות מקבילות וזולות בהרבה..."
".. 3. מיקוח. קהל ממתינים לאוטובוס שלא ניתן להתעלם ממנו כבר מתחיל להתקבץ ונהגים של קווי אוטובוס רנדומליים החולפים בתחנה מתחילים לשמוע שאלות שלקוחות מחדר חקירות; "האם אתה מכיר אותו?" או "ראית אותו בעבר?" וכדו'. "לא אני לא אתה, 3 ₪ ואתה עושה לי סיבוב בכל החופים, כיף?", מנסה התיכוניסט לנצל את שלושת השקלים שהשיג זה עתה מהאנשים בתחנה, ומתקבל בסירוב.
4. דיכאון. מחשבות קשות מתחילות לעבור בראשי. מי יודע כמה אנשים עוד חוו את הייסורים הללו. אילו אנשים ממתינים ממש עכשיו, בתחנות אחרות. הם בטח הבטיחו לילד שלהם סיבוב בכינרת. כבר כמה חודשים הוא מתכונן לפגישה הראשונה שלו עם האגם הגדול במדינה. חודשים שלמים של אימונים על שמות כל החופים עשויים לרדת לטימיון אחרי 45 דק' של המתנה, שהנוף היחיד שהוא מסוגל לראות הוא עצי אקליפטוס וטו לא. אוי, איזה עולם אכזר..."
bottom of page